מאיפה מתחילים סיפור שלא רוצים לספר? כנראה מהסוף. אנצ'לוטי היה הראשון לחטוף. הגירושים נעשו בלב כבד אך בהסכמה משני הצדדים, וקרלטו זכה למשרה יוקרתית בסטמפורד ברידג' שם הוא הבוס של עצמו בלי כאבי ראש של תקציב. מאז הזכייה באתונה היחסים בינו לבין ההנהלה הידרדרו באופן ניכר וגם על המגרש שום דבר לא הלך. שבע העונות האלה היוו תקופה יפה בסה"כ בהם חווינו הרבה רגעים יפים וסבלנו ביחד מנסיבות שמנעו מהקבוצה להשיג אף יותר.

אי ההשתפות בליגת האלופות הכניסה את המועדון לחובות בגובה של יותר מ-60 מ' אירו וזה מצב שלא יכל להימשך בתקופה של משבר כלכלי. קאקא היה הבא בתור לעזוב וזו היתה הפעם הראשונה בעידן ברלוסקוני שמילאן יזמה מכירת אחד השחקנים הטובים שלה, מה שהעיד יותר מכל על המצב הקשה אליו נקלעה. ריאל מדריד הסכימה לשלם 67 מ' אירו במקום כ-20 מ' אם היתה מחכה עוד שנה. גליאני ביצע עסקה חיונית לקיום המועדון, במיוחד כשמתחשבים בעובדה שקאקא במשך שנתיים סבל מפציעות ולא הצליח לכושר של 2007.

בעונת 1985/86 פאולו מאלדיני הפך להיות שחקן הרכב קבוע, באותה שנה שברלוסקוני קנה את מילאן. אריגו סאקי האלמוני דאז נבחר להוביל את הקבוצה החדשה אחרי שהדיח את הרוסונרי עם פארמה בקופה איטליה ותפס את עינו של היזם המילאנזי. רכש מאסיבי של כוכבים איטלקים והולנדים, עם בסיס של הדור הכי טוב של שחקני בית, סלל את הדרך להצלחה בכל הזירות, וזו היתה רק תחילתם של שני עשורים בהם מילאן שגשגה יותר מכל מועדון אחר בעולם. מאמנים ושחקנים התחלפו ורק אחד נשאר שם תמיד, הלב של הקבוצה. מאלדיני תלה את נעליו כשהוא סוגר 41 קיצים עם 7 אליפויות, 5 גביעי אירופה, גביע איטלקי אחד ושלל תארים נוספים. אין ביכולתו של אף שחקן למלא את החור שהשאיר אחריו.

זה האור החיובי היחיד בו אפשר להציג את העונה הכושלת בה הקבוצה סבלה מפציעות מתמשכות של כל השחקנים המרכזיים, נלחמה על מקום בליגת האלופות עד המחזור האחרון ונכנעה לורדר ברמן החלשה באירופה.

לב הקבוצה בפעימתו האחרונה.


ברלוסקוני מתגאה בכשרון זיהוי פוטנציאל אצל מאמנים צעירים כמו אריגו סאקי, פאביו קאפלו וקרלו אנצ'לוטי. את תכנון הבנייה מחדש הוא התחיל כבר באמצע העונה כאשר לא נותרו סיכויים ממשיים לעמוד ביעדים שהוצבו, ואמר ללאונרדו להתכונן לקחת את הפיקוד. לא מעט גבות הורמו כאשר שמו של המנהל הטכני דלף לתקשורת, ועוד יותר כאשר המינוי הפך לרשמי.
בפני אלוף העולם עומדת משימה לא קלה – להרים את מילאן הגדולה מהקרשים עם סגל שהזדקן בעוד שנה, כוכבים שעוזבים ורכש מינימלי שטרם הגיע, וכמובן, ללא ניסיון אימון קודם. על כל זה הוא יצטרך להתעלות כבר בעונתו הראשונה, כי ההיסטוריה מראה שלנשיא פתיל קצר מאוד כשמדובר במאמנים חדשים שלא מצליחים לעמוד בלחץ.
השיטה שהוא הולך ליישם היא 4-3-3 בנוסח ברזיל של שנות ה-80. כדורגל אטרקטיבי הוא שם המשחק שלו, אך הוא לא מתכוון להזניח את הפן ההגנתי. כולם משבחים את יחסי האנוש של לאונרדו, יש לו נסיון בינלאומי כשחקן וכעת הוא משלים את לימודי התאוריה על מנת לקבל את תעודת מאמן. המטרות שיוצבו לו עדיין לא ברורות. גליאני מדבר בדיפלומטיות על להישאר בטופ 3 ולהגיע כמה שיותר רחוק בליגת האלופות, אך ברור לכולם שעוד עונה כזאת לא תספיק לאף אחד. האוהדים מחכים לחיבור קוסמי בין המאמן לשחקנים שיוביל את מילאן להישגים מפתיעים, וגם ברלוסקוני רוצה להשוויץ בעוד פגיעה בול.


המצב הפיננסי נותן גם אותות חיוביים שבאים לידי ביטוי בחידוש מדיניות בנוגע לשחקנים הצעירים. גליאני הצהיר שמילאן הולכת להסתמך על הכשרונות שגדלו בתוך המועדון יותר, ועל כך תעיד חזרתם של איניאציו אבאטה ודוידה די ג'נארו שאמורים לקבל הזדמנות בעונה הקרובה. מיכלאנג'לו אלברטאצי בן ה-18 שנרכש לפני שנתיים מבולוניה יצטרף למתאו דרמיאן בסגל הבכיר, אך החשיבה לעתיד לא עוצרת בזה. בשבוע האחרון מילאן רכשה את החלוצים ג'נמרקו זיגוני (18) וג'קומו ברטה (17) שנחשבים לכשרונות עולים בכדורגל האיטלקי, והם עתידים לשחק בקבוצת הפרימברה עם סיכויים לא רעים להתגנב לסגל הבכיר כמו אלברטו פאלוסקי שנשאר לעוד עונת התפתחות בפארמה. ראש מחלקת הנוער, פיליפו גאלי, דיבר לאחרונה על התכנית החדשה של המועדון לפיה יסתמכו יותר על צעירים ויפעילו סקאוטינג נרחב יותר באירופה ודרום אמריקה לגלות כשרונות בין גילאים 15-18.

אתגר לא פשוט.


הסגל שיעמוד לרשות לאונרדו לא מזהיר במיוחד, בלשון המעטה. עד שאביאטי יחזור מפציעה יהיה זה דידה שבשנתו האחרונה בחוזה ישמש כגיבוי. ברזילאי אחר שמקווה להרוויח תחת המאמן החדש הוא טיאגו סילבה שנרכש מפלומינזה ב-10 מ' אירו בינואר. הוא נמצא במועדון כבר חצי שנה אך טרם יודעים מה יש לו להציע בכדורגל האיטלקי. מדובר בבלם חזק וגבוה עם משחק ראש מעולה ובעיטות פצצה מרחוק, והציוות שמקווים להציב לו הוא נסטה שלפי הדיווחים משתקם יפה. דניאלה בונרה חתם לא מזמן על הארכת חוזה ל-4 שנים שמצביעה על האמון שנותנים בו, ובינתיים קלאדזה עדיין נכנס לתכניות כשחקן גיבוי.

ג'נארו גאטוזו לא גדל במועדון, מעולם לא היה אחד השחקנים הכי טובים, והוא נוהג לדבר בחופשיות על מעברים לקבוצות אחרות. למרות כל זה הוא הסמל הכי גדול שנשאר למילאן, וכדי להוכיח את זה לא רק שהוא ויתר על ההצטרפות למאמנו האהוב בלונדון, הוא גם היה הראשון להציע לקצץ בשכרו לאור הקשיים הכלכליים במועדון. מצד שני, מאסימו אמברזויני, סמל מוערך קצת פחות, לא זוכה להארכת חוזה בשל חילוקי דעות על רקע כספי. עבור מת'יו פלאמיני זו תהיה עונה מכריעה בה הוא יהיה חייב לפרוץ להרכב הראשון ולהרשים הרבה יותר מאשר בעונת ההתאקלמות הפושרת שהיתה לו.

הישארותו של אנדראה פירלו נמצאת בסימן שאלה גדול. אנצ'לוטי רוצה אותו בצ'לסי ומוכן לשלם את הסכום שקורץ לברלוסקוני, והשחקן עצמו לא פוסל שינוי אווירה. בדומה לקאקא, גם הוא סובל מכושר ירוד בשנתיים האחרונות ובמצב הנוכחי אולי יהיה עדיף לקבוצה לעשות קופה ולהשקיע בשחקן צעיר בעמדה שלו. שמות כמו הרננס הברזילאי וססק פברגאס עולים בגדר פנטזיות, אבל חלון ההעברות רק נפתח ויש עוד חודשיים ארוכים בהם הכל יכול להשתנות.

בהתקפה מהמרים על צמד הברזילאים רונאלדיניו ואלשנדרה פאטו. הראשון התחיל את הקדנציה שלו די טוב עם כמה הופעות טובות ושערים חשובים, אך עם הזמן איבד את הקרדיט אצל אנצ'לוטי בשל כושר גופני לקוי שבא לידי ביטוי על המגרש. הברווז הוא כוכב עולה ונחשב אולי לחלוץ הכי טוב בגילו, ובצדק הוכרז ע"י גליאני כשחקן היחיד שלא יועמד למכירה בשום אופן וגם הצעות של יותר מ-60 מ' אירו נדחו אוטומטית. חלוץ המטרה שישלים את שלישיית ההתקפה היה אמור להיות אדין דזקו, אך מילאן נתקלה בסירובים קשים מצד וולפסבורג שמנסה לשמור את הבוסני הצעיר בכל כוחותיה ונראה שאפילו שכנעה אותו להישאר בנגידו לרצונו. מרקו בוריילו עדיין לא חזר מהפציעה המתמשכת, אך הצהיר שיישאר במועדון גם אם יירכש חלוץ בכיר אחר.