המועדוןעונת 2012/13אגף הספיישליםהקהילהמולטימדיה

עמוד ראשי | מילאן - מאז ועד היום | היכל התהילה | ארון התארים | סאן סירו | מעבדת מילאן | מילאנלו
מילאן - מאז ועד היום




מילאן - סיפורו של מועדון הכדורגל מאז היווסדו ועד היום:

קבוצות הכדורגל והקריקט של המועדון מילאן הוקמו ב- 16.12.1899, ע"י האנגלי אלפרד אדווארדס, שכיהן כנשיאה הראשון של מילאן. בתחילה, גם הקריקט וגם הכדורגל שוחקו. הפופולריות של מילאן גדלה, וצמחו לה אוהדים נאמנים. לבסוף, נרשמה מילאן בהתאחדות הכדורגל האיטלקית, וגם מצאה לה מגרש ביתי – המקום בו נמצא הסן-סירו כיום.

המשחק הראשון של הקבוצה שוחק ב- 11.3.1900, נגד קבוצה מילאנזית אחרת – מדיולאנום. באותו משחק ניצחה מילאן 3-0, ורשמה ניצחון ראשון בהיסטוריה, אם כי לא רשמי. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה שוחק ב 15.4.1990 מול טורינו, בו הפסידה 3-0. ההצלחה המילאנזית לא אחרה לבוא, וכבר שנה לאחר מכן, זכתה מילאן באליפותה הראשונה, אחרי שניצחה 1-0 את גנואה במשחק הגמר של הפלייאוף (זאת הייתה השיטה בעבר). הצלחות נוספות הגיעו ברציפות, כשב-1906 ניצחה מילאן את יובנטוס, וב- 1907 את טורינו של אנדראה דוריה. השנה שלאחר מכן הייתה מרובת אירועים, כאשר המועדון חולק בעקבות סכסוכים פנימיים. במהלך אותם סכסוכים, הוקמה אינטרנאציונאה מילאנו, הידועה בשמה אינטר. הדרבי הראשון בהיסטוריה שוחק באוקטובר 1908, בניצחון של מילאן 2-1. הכוכב הגדול של אותם ימים היה רנצו דה וצ'י, שהיה אחד השחקנים המוכשרים ביותר באותו זמן.

ב-1915 ו- 1916 הוחלפה האליפות באיטליה בגביע שנקרא "הגביע הפדראלי". בעונתיים הללו זכתה מילאן ב-2 אליפויות. מ- 1916 עד 1919, האליפות באיטליה הושעתה בגלל מלה"ע הראשונה. ב-1926 הוקם איצטדיון הסן-סירו ע"י פייטרו פירלי. 3 שנים אח"כ, הוקמה הסריה א שמלווה אותנו עד לימים אלה. בשנים שבין שתי מלחמות העולם, עברה מילאן תקופה לא מדהימה במיוחד, כשהצליחה רק פעמיים להגיע למקום ה-3 (1938, 1941) ולא יותר מכך. בשנת 1938, שינתה מילאן את שמה לשמה המוכר כל כך א.ס מילאן שמשמעותו – ארגון כדורגל מילאן (asociazione calico Milan) . במהלך העידן הפאשיסטי באיטליה הוכרחה מילאן לשנות את שמה למילאנו, אך לאחר שהמלחמה נגמרה היא החזירה את שמה הקודם.

עם תום מלה"ע השנייה, החלה מילאן להיבנות מחדש, כשהיא נעזרת בחוק החדש שאיפשר לקבוצות איטלקיות להשתמש ב-5 שחקנים זרים. מילאן החתימה את הטריו השבדי – גרן, נורדאהל וליידום. השלושה היו גיבורים במילאן, ונורדאהל מחזיק עד היום את שיא הבקעות במדי מילאן – 210 שערים ב- 257 הופעות. גרן וליידהולם החזיקו את הקישור המילאנזי, ועזרו למילאן לזכות ב-4 אליפויות (1951, 1955, 1957, 1959). מילאן גם הגיעה לגמר אליפות אירופה ב-1958, אך הפסידה בזמן הארכה לריאל מדריד. בסוף שנות ה-50 הצטרפו למילאן 3 שחקנים גדולים נוספים – חוסה אלטאפיני, חואן אלברטו שיאפינו וג'יאני ריברה, שנרכשו בסכום של 200,000 דולר.

גם בשנות ה-60 חוותה מילאן תקופה נהדרת ובלתי נשכחת. היא זכתה באליפות ב-1962, והייתה לקבוצה האיטלקית הראשונה שזוכה באליפות אירופה. זה קרה ב-1963, אחרי ניצחון על בנפיקה של אוזביו באיצטדיון וומבלי. באותו משחק הבקיע אוזביו שער יתרון לפורטוגלים, אך ריברה בישל פעמיים לאלטאפיני וסידר מהפך מילאנזי. לצד אותם שחקנים, שיחקו גם צ'זרה מאלדיני, ג'יורג'יו גצי וג'ובאני טראפאטוני. המאמן באותה שנה היה נראו רוקו. באותם שנים זכתה מילאן גם בגביע האיטלקי לראשונה (1967), אחרי שניצחה 1-0 את פאדובה בגמר. בשנת 1968 זכתה מילאן בדאבל היסטורי ראשון, כשזכתה הן באליפות איטליה והן ב"גביע הווינרים" (כמו גביע אופ"א בימים אלה) אחרי ניצחון 2-0 על המבורג מצמד של קורט האמרין. עונה לאחר מכן זכתה מילאן פעם נוספת בגביע אירופה, אחרי ניצחון 4-1 על אייאקס של קרוייף. זהו אחד הגמרים הגדולים בהיסטוריה. פיירינו פראטי הבקיע שלושער וג'יאני ריברה הוסיף שער במשחק בלתי נשכח בסנטיאגו ברנבאו. שחקנים נוספים ששיחקו באותה קבוצה היו קארל-היינץ שנלינגר ואנג'לו סורמאני. באותה שנה זכה ג'יאני ריברה בשחקן השנה באירופה, והיה האיטלקי הראשון לעשות כן. בעקבות אותה זכייה, שיחקה מילאן בטורניר הבין-יבשתי, בו זכתה אחרי ניצחון 4-2 על אסטודיינטס הארגנטינאית.

שנות ה-70 היו שנות מעבר במועדון, כששחקנים כמו שנלינגר, טראפטוני, סורמאני ופראטי פרשו או עברו לקבוצות אחרות, בזמן שריברה כבר היה בגיל מבוגר ונאסר על קבוצות איטלקיות להביא זרים. במשך 3 שנים רצופות מילאן הייתה סגנית האלופה, וב-1972 זכתה בגביע האיטלקי השני שלה אחרי ניצחון 2-0 על נאפולי. שנה לאחר מכן הגנה מילאן על התואר, אחרי ניצחון בפנדלים מול יובנטוס. מילאן גם זכתה ב"גביע הווינרים" השני שלה, אחרי ניצחון על לידס משער של צ'יראוג'י. ב-1977 זכתה מילאן פעם נוספת בגביע האיטלקי, אחרי ניצחון 2-0 על אינטר. ב-1979 זכתה מילאן באליפות ה-10 שלה (כוכב ראשון), כשאותה שנה גם הייתה עונתו האחרונה של ריברה – אחד הסמלים הגדולים ביותר בתולדות המועדון, ואחד הכדורגלנים האיטלקיים הגדולים בהיסטוריה. בזמן שאותו סמל גדול עשה את עונתו האחרונה בקריירה, עשה סמל גדול לעתיד את הופעתו הראשונה במדי הרוסונרי. היה זה פראנקו בארזי, עוד אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריית הכדורגל האיטלקי. באותם שנים ביצועיה של מילאן באירופה היו גרועים, כאשר ההישג הכי טוב שלה היה הגעה לרבע הגמר.

לאחר מכן, נכנסה מילאן לתקופתה השחורה ביותר בהיסטוריה. בסוף 1980, יצא לאור סקנדל הימורים בו מעורבים מס' שחקנים וקבוצות מסריה א וסריה ב. מילאן הייתה מעורבת בגלל שוערה, אנריקו אלברטוסי, ובגלל נשיאה, פליצ'ה קולומבו, ולכן נענשה והורדה לראשונה בהיסטוריה לסריה ב יחד עם לאציו. שנה לאחר מכן, עלתה מילאן בחזרה לסריה א עם מאורו טאסוטי. ב-1982 מילאן נאבקה נגד ירידה ולבסוף מצאה את עצמה פעם נוספת בסריה ב. מילאן התאוששה ועלתה ליגה לאחר שנה. לאחר מכן, הסתבך הנשיא ג'יזפה פארינה במס' בעיות משפטיות והחליט לברוח לדרום אפריקה עם חלק נכבד מקופת המועדון. עתידה של מילאן נראה רע מתמיד!

ב-1986 הגיע המושיע והנשיא כיום, סילביו ברלוסקוני, שהציל את מילאן מפשיטת רגל אחרי שקנה אותה. ברלוסקוני בנה מחדש את מילאן, והשקיע רבות במחלקת הנוער של מילאן. הוא שידרג את מתחם האימונים המילאנלו, והפך אותו למודל לחיקוי ברחבי העולם. הסגל עבר מהפך, ושחקנים כמו אנצ'לוטי, דונאדוני, מאסארו וגאלי עשו את צעדיהם הראשונים בקבוצה, יחד עם מארקו ואן-באסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד – הטריו ההולנדי הכל כך כשרוני. ברלוסקוני גם הפגין את שאיפותיו הגדולות, אחרי שהעיז לפטר את המאמן ושחקן העבר האגדי ליידהולם, והחלפתו במאמן לא מוכר העונה לשם אריגו סאקי.

אחרי התחלה איטית, החלה מילאן להפגין את הפוטנציאל הטמון בה, עם הצגת כדורגל התקפי שדוגל בלחץ מאסיבי על היריב. גולת הכותרת של עונת 1988 היה המשחק בין נאפולי למילאן על האליפות. מילאן שיחקה לעיני 80,000 אוהדים שמועדדים את מראדונה וחבריו באיצטדיונה הביתי של נאפולי, סן פאולו. צמד של וירדיס ואחד של ואן-באסטן הביאו למילאן ניצחון 3-2, וזכייה 11 בהיסטוריה בסקודטו. עונה לאחר מכן, נצחה מילאן בסופר-קאפ את סמפדוריה 3-1, ובהמשך הביסה 4-0 את בוקרשט בגמר אליפות אירופה. ואן באסטן וחוליט הבקיעו צמד כ"א.

מס' חודשים לאחר מכן, ניצחה מילאן בסופר-קאפ האירופי 2-1 את ברצלונה, ובגביע הביניבשתי את נאציונאל מדלין 1-0. ב-1990 הגנה מילאן על התואר אלופת אירופה, אחרי ניצחון 1-0 על בנפיקה משער של רייקארד, ואח"כ הגנה גם על הסופר-קאפ האירופי עם ניצחון 3-1 על סמפדוריה. בנוסף, היא הצליח להגן גם על הגביע הביניבשתי, עם ניצחון 3-0 על אולימפיה אסונסיון. ואן-באסטן וחוליט זכו בתואר כדורגלני השנה באירופה. מילאן הייתה אדירה!

בעונת1991-1992 הגיע מאמן חדש למילאן – פאביו קאפלו, אחרי שאריגו סאקי הפך למאמן נבחרת איטליה. בעונתו הראשונה, זכה קאפלו עם מילאן באליפות, מבלי שהפסיד משחק אחד עונה שלמה. אותה עונה פתחה רצף היסטורי של משחקים ללא הפסד, שהסתיים במס' 58. בעונות שבין 1992 ל-1994 זכתה מילאן פעמיים נוספות בליגה, כמו גם בסופר-קאפ האיטלקי. באותה תקופה הצטרפו פרצופים חדשים למילאן – פאפין, סבסטיאנו רוסי, סטפאנו אראניו, זבונימיר בובאן, דז'אן סביצ'ביץ', מארסל דסאיי וכריסטיאן פאנוצ'י.

ב-1994, מלבד הזכייה באליפות ה-14 בהיסטוריה, מילאן זכתה גם בגביע אירופה החמישי שלה. זאת לאחר הגמר הגדול ביותר בהיסטוריה של אליפות אירופה, בו פירקה מילאן 4-0 את ברצלונה בעלת שלל הכוכבים, ביכולת מושלמת של כלל שחקני הקבוצה, וסביצ'ביץ' בפרט. מילאן זכתה לאחר מכן בסופר-קאפ האירופי, אחרי ניצחון 2-0 על ארסנל, ובסופר-קאפ האיטלקי. בשנת 1996 הצעירה מילאן את הסגל שלה, אחרי שצירפה את ג'ורג' וואה. עם צירופו, זכתה מילאן באליפות ה-15 שלה בהיסטוריה, מבלי להתאמץ יתר על המידה, וזאת עוד לאחר שהטריו ההולנדי עזב את הקבוצה. בתום אותה עונה, עזב קאפלו את מילאן לטובת ריאל מדריד. אוסקאר טבארז מונה למאמן הקבוצה, אך החזיק מעמד רק מס' חודשים, ופינה את מקומו לאריגו סאקי שחזר לקדנציה שנייה במילאן, ופינה את מקומו פעם נוספת לטובת מילאן. הפרק הגדול ביותר של מילאן בהיסטוריה הגיע לסופו, אחרי שפרנקו בארזי ומאורו טאסוטי פרשו. בשנים שבאו אח"כ, מילאן התמקדה ברכישת שמות וכוכבים גדולים מתוך תקווה שזה יעזור לה לחזור למסלול הזכיות מהעבר, אך לא הפסיקה לאכזב.

ברלוסקוני החליט להחליף מאמן פעם נוספת, והביא למילאן את אלברטו זאקרוני, שעשה באותם שנים דברים מופלאים עם אודינזה. יחד עם המאמן, הביא ברלוסקוני מאותה קבוצה את שני הכוכבים, אוליבר בירהוף ותומאס הלבג. שנת 1999 הייתה ממוצעת מאוד של מילאן, אך הסתיימה בטעם טוב לאחר 10 ניצחונות בית רצופים, עקיפה של לאציו בטבלה, וזכייה באליפות ה-16 של מילאן בהיסטוריה. למרות זאת, היכולת של הקבוצה בליגת האלופות הייתה מאכזבת מאוד, וזאקרוני נשאר בקבוצה עד אמצע 2001. פאטיח טארים מונה למאמן הקבוצה, אך החזיק מעמד בקבוצה חודשיים בודדים.

מילאן בחרה בקרלו אנצ'לוטי, שחקן העבר, כמאמן הבא של הקבוצה. פציעות חוזרות וארוכות של שבצ'נקו, רוי קוסטה, מאלדיני, אינזאגי, אמברוזיני ואלברטיני הקשו מאוד על מילאן באותה תקופה, אך בסופו של דבר הקבוצה הזצליחה לחזור לליגת האלופות בעונת 2002-2003. אדריאנו גאליאני, יד ימינו של ברלוסקוני, וברלוסקוני עצמו ניסו להפוך את העונה הזאת למוצלחת במיוחד, כשהחתימו שחקנים גדולים כמו אלסאנדרו נסטה, ריבאלדו וקלארנס סיידורף. מילאן פתחה את העונה מצוין והזכירה בכוחה את מילאן של לפני שני עשורים, כששלטה גם בליגה וגם בליגת האלופות. זאת תודות ליכולת אדירה של החלוץ פיליפו אינזאגי, התחייה של סיידורף, והיכולת המצויינת של פירלו ודידה. בנוסף לכוכבים הגדולים, קוסטקורטה ומאלדיני הראו יכולת נדירה לגילם.


העונה המבטיחה של מילאן הופרעה ע"י פציעות של פירלו, סיידורף, סרג'יניו ואחרים, שהשאירה אותה מאחור בטבלת הליגה. למרות זאת, הקבוצה עשתה את העבודה המינימאלית כדי להמשיך את ההשתתפות בליגת האלופות והגביע האיטלקי. אחרי ההעפלה לרבע הגמר, נפגשה מילאן עם אייאקס לצמד משחקים בלתי נשכחים, חלפה על פני אינטר והגיעה לגמר ליגת האלופות מול יובנטוס. המשחק הסתיים ב 0-0, ולאחר קרב פנדלים ניצחה מילאן, אחרי ששבצ'נקו הבקיע את הפנדל האחרון והקובע, שהביא למילאן זכייה שישית בהיסטוריה בגביע אירופה לאלופות. מס' ימים לפני אותו גמר, זכתה מילאן גם בגביע האיטלקי, אחרי שקרעה את רומא 4-1.

בעונת 2003-2004, הוסיפה מילאן גביע אירופי נוסף לארון, אחרי שניצחה את פורטו בסופר-קאפ האירופי. פעם נוספת היה זה שבצ'נקו שעשה את ההבדל, אחרי שהבקיע שער והיה מס' 1 על המגרש. מילאן פתחה את הליגה בצורה סולידית, וככל שהליגה נמשכה השתפרה היכולת של הקבוצה. בשנת 2004 מילאן כבר הייתה בלתי ניתנת לעצירה, וניצחה את כל יריבותיה בליגה – אינטר, יובנטוס, רומא ולאציו. בתום אותה עונה, זכתה מילאן בליגה.



התגלית של אותה עונה היה קאקה הברזילאי, שנרכש לפני אותה עונה תמורת 8 מיליון דולר בלבד. הוא היה חלק בלתי נפרד מהמכונה המילאנזית, והוא האיש שהוסיף לה את ברק והחן לכדורגל אטרקטיבי. כולם היו בטוחים שמילאן הייתה בדרך לשמירה על התואר האירופי שלה, אך הפסד בלתי צפוי מול דפורטיבו לה-קורוניה ברבע הגמר השאיר את כל מילאנו פעורת פה. הכאב והאכזבה לא נותרו זמן רב, אחרי שמילאן זכתה בליגה בפעם ה-17 בהיסטוריה.

בתחילת עונת 2004-2005 מילאן זכתה בפעם החמישית שלה בסופר-קאפ האיטלקי, אחרי שניצחה את לאציו. מילאן ויובנטוס נאבקו ביניהם במשך כל אותה עונה על האליפות, אך המפגש בין השתיים בסן-סירו, מס' מחזורים לפני הסיום, נתן ליובנטוס פער מבטיח בדרך לזכייה באליפות. מילאן שיחקה נהדר במשך כל אותה עונה, ואף הגיעה לגמר ליגת האלופות באיסטנבול מול ליברפול. המחצית הראשונה הסתיימה בצורה מבטיחה, כשמילאן הובילה 3-0. המחצית השנייה הייתה כבר שונה לגמרי, ותוך 6 דקות ליברפול חזרה למשחק והשוותה את התוצאה. המשחק נמשך עד לפנדלים, כשבסופו של דבר שבצ'נקו החמיץ פנדל מכריע וליברפול זכתה.

 



הוסף למועדפים קבע כדף הבית צור קשר מועדון האוהדים אודותינו